ימי השבוע
 

השפעת יום הלידה בשבוע ,על בעל מפת הלידה.

מחזור ימי השבוע מקביל לשבעת הספירות התחתונות, שלוש הספירות

הראשונות כתר חכמה ובינה נקראות ספירות הסוד, והן מעבר לזמן, לקצב החיים הרגיל.

מהלך השבוע האישי שלנו מתקדם מספירת חסד, הספירה הרביעית ביום ראשון, ועד לספירת מלכות, הספירה העשירית ואחרונה הלוא היא שבת.

ההתפתחות הזו מקבלת ביטוי בסיפור בריאת העולם בשישה ימים, וביום המנוחה ביום השביעי, כמתואר בפרקים א וב בספר בראשית.

השבוע נבנה לו משום דבר,כאשר בכל יום, ישנו מעבר בין קווי העץ, למעט

המעבר בין שישי שבת הנמצאים בקו הרחמים, הקו האמצעי של העץ.

לנולדים לאחר שקיעת השמש ועד לחצות הלילה, יש לקחת את היום הבא

בחישוב, על פי החישוב היהודי מעבר היום, נעשה בערב עם שקיעת השמש,אז גם עובר התאריך העברי.
 

יום ראשון-ספירת חסד
 

יום בו נוצר השפע, הבריאה נוצרה יש מאין, ממצב של תוהו ובוהו מוחלט,

הפעולות הראשונות של האל: אמירה, ראיה, הבדלה, קריאה. זהו יום בו נוצרת

האנרגיה לכל השבוע, עדין אין לדעת איך להשתמש בה. ישנה אמונה בהצלחת

הדרך, הרגשה של שפע, נדיבות ונתינה לסביבה. היום נקרא יום אחד, גימטרייה 13 גם של המילה אהבה.

לנולדים ביום זה ישנן הזדמנויות רבות, יכולת התחדשות, קלילות וחופש פעולה

ללא מגבלות ההיסטוריה. שכן ביום זה הכול מתחיל עכשיו.

מצד שני ישנו חוסר גיבוש, פיזור בהתעסקות, ונטייה לא להתאמץ יתר על

המידה, להסתפק ברעיון או בחזון.

יום שני-ספירת גבורה
 

יום בו נוצרת ההפרדה בין מים לשמים, יציאה מהשפע האין סופי, והגדרה של קו

חדש, קו המקבל אנרגיה. ביום זה ישנה פעולה של עשייה. של התגברות על מפל

של רעיונות ודברים חדשים, והפיכתם לישימים.

לנולדים ביום שני יש יכולת להשתמש בכלים שהם עצמם המציאו בכדי, להוציא

לפעול משהו שהיה עד אז לבלתי אפשרי או תיאורטי בלבד.

יום של לוחמה, גיבוש, רצינות ומשמעת נדרשים, אשר לא מותרים זמן עצמי רב,

הזמן מקודש ברובו על מימוש אידיאלים. הנטייה הרצינית מביאה למאבקים

מיותרים, על דברים שבעצם לא חשובים, ומבזבזת אנרגיה על שליטה וחשש.
 

יום שלישי-ספירת תפארת

יום בו מתווה שווי משקל, ונוצר גוף, יבשה, לאחר שזרע קו החסד, הפרה את

ביצית קו הדין, נולד מקום, עם שם ומשקל. ביום זה מתחיל הדשא לצמוח, ופרי

העץ גדל.ישנן תוצאות הנראות לעין.

לנולדים ביום זה יש יכולת מנהיגות, ואיזון בין קטבי העץ, יש להם צורך בהכרה, ו

רצון לפאר את מעמדם בתוך החברה. ביום בו נאמר פעמיים כי טוב, יש לנולדים

בו מעט יוהרה.

יום של קציר, ביסוס ואחיזה במקום, עם פחות תנועה, וצורך בשינוי, יום בו ניתן

לערוך סיכום ביניים, לבדוק את הנעשה יחסית למצופה,למרות שזהו רק אמצע

השבוע.

יום רביעי-ספירת נצח


יום בו הזמן מתחיל להימדד, יש צורך בקביעת חגים חלוקה לימים ושנים, נוצרים

השמש הירח והכוכבים, ישנה הקבלה בין התנועה למעלה בשמיים, לבין הנעשה

כאן למטה.

לנולדים ביום זה, יש חזון, יכולת ראיה מעבר לקורה עתה, ישנה אנרגיה חדשה

מקו ימין שנקראת תחושה, הרגשה, לא תמיד ניתן להסביר אותה, זהו יום של

חוסר מנוחה, הרגשה שמשהו חסר, ובעיתיות בהתייחסות ללוח זמנים.

ישנו חוסר סיפוק וידיעה ששלושת הימים הראשונים לא סיפקו את כל הדרוש,

למרות השלמות היחסית בהם. הספק שמוטל ביום הרביעי, מביא את הבריאה

בסופו של דבר לשיאה ביום השישי.

יום חמישי-ספירת דין

ביום זה נולדו החיות, ישנה התרבות, נבראת הנשמה, וניתנת ברכה. יום של

עשייה, ארגון, ויצירת דרגה רוחנית גבוהה.

לנולדים ביום זה, יש תחושה חזקה של שליחות, צורך בפעולה ובעשייה. המעבר

האחרון לקו שמאל, מכריע את התזמון של העשייה, לאחר התחושה שלא הכול

הסתיים בשבוע זה. דין וחשבון לגבי מה יחתך עכשיו, ומה ידחה לשבוע הבא, או

בכלל לא יצא לפועל. יום של אנרגיה של אנשי עמל, ללא הסיפוק של סיום

העבודה, יש ראיה של צורך, ופחות של הנאה.

היום בו נוצרים הכללים, שישמשו אותנו הלאה, הניסיון שנצבר בכל השבוע

מתורגם למערכת חוקים, שיהיו תקפים תמיד עד שמידי פעם נשנה אותם, ונתאים

לזמן הנוכחי.

יום שישי-ספירת יסוד

ביום זה נברא האדם, בצלמו ודמותו של האל, נוצרה הכוונה שכל שגדל במקום מגורנו, עשב ופרי יכלכל אותנו, יזין את גופנו. שיא הבריאה ההדרגתית .נעשה,

ונאמר עליו לראשונה בשבוע, טוב מאד.

לנולדים ביום זה, יש צורך לסיים את המלאכה לפני כניסת השבת, זהו יום קצר, ו

המלאכה בו מרובה, ועל כן העבודה נעשית בלחץ ביעילות, ובהספק גדול. יום

של הגשמה, שביעות רצון, ואגירה לקראת המנוחה.

יום בו אנו עדים לתוצאות של העבודה במשך כל השבוע, מתקבל האיזון בין

האפשריות האין סופיות, לבין התכנון המקודם. מה שבושל זה מה שנאכל, יום של

מתן תשומת לב לקיומנו הכלכלי והרוחני.

יום שבת-ספירת מלכות

ביום זה שבתה המלאכה, ביום זה התבונן האל במעשה ידיו, בירך את היום,

לראשונה אף קידש אותו. קצב של שבע, שבוע נקבע כאן, שש מנות של עשייה, ו

אחד של מנוחה.

לנולדים ביום הזה, יש צורך לצאת מדי פעם ממעגל העשייה, ולהתבונן על שקורה

בעולמנו, ובעולמות מקבילים, בכל מקרה הראיה הרוחנית הזו, מאיטה את קצב

פעולתם גם במשך שאר ימי השבוע, והופכת אותם לפחות פרקטיים.

יום של קדושה ואיסור על מלאכה, יום חג, בו אנו מגיעים לעניינים החשובים לנו

באמת, זמן עם עצמנו, עם הסביבה הקרובה, הדאגות היום יומיות מונחות לרגע.

אנו שוברים את שיגרת חיינו, אוכלים,ישנים, אחרת משאר ימי השבוע. בעצם

רוקמים בתוכנו איך יהיה השבוע הבא, הכול מההתחלה.